כשהיינו ילדים כולנו שיחקנו בסביבון כשהגיע חנוכה. הצעצוע המסתובב הוא אחד מהסמלים המוכרים ביותר של החג, אבל מה המקורות שלו, ואיך הפך להיות חלק בלתי נפרד מהמסורת של חג האורות? הסיפור של הסביבון הוא פיסת היסטוריה מרתקת שאינה קשורה כלל למרד היהודים ביוונים. מקור הסביבון הוא במשחק מזל. הוא התפתח מתוך כלי משחק בעל מבנה דומה שנקרא טיטוטם, שהיה בשימוש בתקופת יוון ורומא העתיקה. הגרסאות הקדוות ביותר של המשחק נמצאו בחפירות ארכאולוגיות באי סרדיניה, ומקושרים לרומאים. הטיטוטם היה כלי משחק מסתובב שבמרכזו קובייה, מעוצבת כמו קוביות המשחק שאנחנו מכירים כיום, עם סכום שונה של נקודות על כל פאה.
איך אומרים סביבון ביידיש?
המשחק השתמר בפולקלור האירופי, ומתקופת הרומאים הגיע לאנגליה ולגרמניה של המאה ה-16. היה רק שינוי אחד – את המספרים על הפאות שלו החליפו אותיות לטיניות, שכל אחת סימלה סכום הימור אחר. בגרמניה אימצו היהודים את המשחק, והחליפו את האותיות הלטיניות באותיות עבריות ששמרו על סכומי ההימורים המקוריים: נ' (נישט) – כלום. ג' (גאנץ) – הכל. ה' (האלב) – חצי. ש' (שטעל איין) – להוסיף מטבע לקופה. כך קיבל הסביבון את העיצוב שאנחנו מכירים היום. גם שמו הלועזי מגיע מהיידיש – המילה dreidel (סביבון באנגלית) מגיעה מהמילה "לסובב" ביידיש.
אז איך נוצר החיבור לחנוכה? יש הטוענים שהסמיכות לחג המולד היא מה שגרם לכלי המסתובב להפוך לחלק מחג המכבים. בגרמניה למשל, היהודים שהיו מעורבים בתרבות המקומית עצרו את לימוד התורה בליל חג המולד, וכך הלילה הארוך שימש למפגשים חברתיים שבהם בין היתר היו משחקים משחקי מזל עם הסביבונים. עם השנים הסביבון הפך לחלק מהמסורת של החג, ומשמעות האותיות שמוטבעות עליו השתנתה בהתאם. כך שילוב אותיות נ' ג' ה' ש' הפך לביטוי 'נס גדול היה שם', כדי שיתחבר למסורת החג. בתחילת המאה ה-20 כשהחלה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, הפכו ראשי התיבות לנס גדול היה פה, והסביבון הפך לחלק מהתרבות המקומית, עם שירים כמו "סביבון סוב סוב סוב" של לוין קיפניס.
סביבון פיליגרן תימני
עם השנים העיצוב של הסביבונים הלך והתפתח, כשכל אמן נותן לו את הפרשנות שלו. כאן בגלריה של בן ציון דוד לאמנויות תימניות, תוכלו מצוא בין שלל פריטי היודאיקה גם מגוון רחב של סביבונים בעיצובים מגוונים ולא שגרתיים. לצד הסביבונים בעיצוב קלאסי עם הפאות המרובעות, יש גם סביבונים בצורת עלי פרח וכתרים, משובצים באבני חן ובעיטורים בטכניקת פיליגרן תימני – טכניקת צורפות מסורתית המאפיינת את הצורפות התימנית שמתבססת על עבודה עם חוטי כסף דקים ויצירה של דוגמאות מלאות פרטים.